מאת טל חסנוב (עוד מעט וטרינרית)

גידול תאי מאסט (Mast cells tumor, או MCT בקצרה), או בשמו העברי "גידול תאי פיטום", הינו בין גידולי העור הנפוצים ביותר בכלבים ונפוץ יחסית גם בחתולים.

מקורם של גידולים אלה בתאי פיטום אשר מכילים בתוכם מספר מולקולות פעילות, כולל הפרין והיסטמין.

תאי הפיטום הינם תאים השייכים למערכת החיסון וידועים בתפקידם בתור מתווכים של תהליכים דלקתיים. בעת הפעלת תאי הפיטום, אלו משחררים את החומרים האצורים בתוכם וכתוצאה מכך התאים מעצימים את האירוע הדלקתי. בקצרה, העצמת הדלקת נעשית ע"י שיפור זרימת הדם אל האתר הדלקתי אשר תורמת לגיוס של תאים דלקתיים נוספים לאזור. מאחר וגידול תאי הפיטום הינו, בין היתר, גידול עורי, את התגובה המתוארת ניתן לראות על גבי העור. זו לרוב מאופיינת בסימנים הכוללים פריחה, אדמומיות, נפיחות, חום ואף כאב.  

עוצמת התגובה להפעלת תאי הפיטום משתנה – זו יכולה להיות מקומית, מפושטת או לבוא לידי ביטוי בתגובה מערכתית. התגובה הדלקתית המערכתית יכולה להיות להתבטא בתגובה דמוית-אלרגיה חריפה ביותר אשר עלולה להיות מסכנת חיים.

גידול תאי מאסט עשוי להופיע בזמן קצר והינו בעל נטייה להתכייב (דימום וחשיפה של הרקמות העמוקות לרקמת העור). גידולי תאי מאסט נוטים לשלוח גרורות, תחילה לקשרי לימפה מקומיים ולאחר מכן לטחול ולכבד.

מתי אחשוד בגידול תאי מאסט?

גידול תאי מאסט ייראה לרוב כגידול עורי, לרוב יחיד אך לעיתים עלולים להופיע מספר גידולים במקביל. הגידול יכול להופיע  בכל מקום על גבי הגוף והתנהגותו משתנה – קצב הצמיחה של הגידול יכול להיות איטי או מהיר. לפיכך, יש להיות ערניים לגושים המופיעים על פני העור של ידידנו הפרוותיים, גם אם נראה שאינם גדלים בקצב מהיר.

סימני זיהוי נוספים מופיעים בשל המולקולות שמשתחררות מתאי הפיטום. כתוצאה מכך יכולים להופיע סימנים אשר מזכירים סימני אלרגיה כגון אדמומיות, גירוד או בצקת.

כאשר הגידול מופיע בשלבים מתקדמים יותר, עשויים להופיע סימנים כלל מערכתיים כדוגמת הקאות, שלשולים, כיבים, בעיות קרישה, נפילת לחץ דם, חום ובצקות מקומיות.

גזעים המצויים בסיכון גבוה יותר לחלות בגידול תאי מאסט הינם גזעים פחוסים (בוקסר, בוסטון טרייר, בולדוג אנגלי, פאג), גזעי רטריבר, קוקר ספניאל, שנאוצר, טרייר, ביגל, וויימרנר ושר-פיי. על אף שגזעים פחוסים בעלי סיכוי גבוה יותר לחלות ב-MCT, ביטוי המחלה בהם פחות אלים.

כיצד מאבחנים גידול תאי פיטום?

בעת זיהוי המסה, תחילה יבוצע דיגום באמצעות מחט (FNA). לדיגום הגידול מספר מטרות, כאשר החשובה ביותר היא הערכת זהות אוכלוסיית התאים העיקרית. בהנחה ומדובר באוכלוסיית תאי פיטום, הרופא הווטרינר יבצע הערכה של מאפייני תאי הפיטום בכדי להעריך את אלימות הגידול. תחת מיקרוסקופ אור, לגידול תאי המאסט מראה אופייני של "גרגור" רב. עם זאת, קיימים מצבים בהם הגרגור האופייני לא יראה, כך שהרופא הווטרינר ימליץ לבצע דיגום רקמתי (ביופסיה), ושליחת הדגימה להערכת פתולוג מומחה.

בדומה לגידולים אחרים, גידול תאי פיטום נחלק למספר שלבים לפי רמת החומרה וסיכויי ההחלמה. דירוג זה מבוסס על ספירת דם וביוכימיה, הערכת קשרי לימפה, אולטרסאונד בטני עם דגש על מצב הטחול והכבד, וצילומי רנטגן. אלה יאפשרו אבחון מדויק, קביעת רמת התמיינות התאים (grading) ורמת התפשטות ברחבי הגוף (staging). במידה והגידול קטן ומקומי, דגימת קשר הלימפה הסמוך לגידול מספיקה בהחלט.

התחזית הרפואית לעתיד בעל החיים מתבססת על תוצאת הדירוג של הגידול, ועל מיקום הגידול על פני גוף בעל החיים: גידולים הממוקמים באזור הפה או האף עתידים להיות אגרסיביים יותר לעומת אלו הממוקמים על הגפיים. כמו כן, חמורים יותר יהיו גידולים הממוקמים על גבי האיברים הפנימיים. לעומת גידולים פנימיים, גידולים עוריים נוטים לאגרסיביות פחותה.

התפתחות מהירה של הגידול, חזרתיות מרובה או סימנים כלל מערכתיים מעידים על גידול אגרסיבי אשר תגובתו לטיפול רפואי צפויה להיות מורכבת. יתרה מזאת, כאשר גידול זה מופיע בגזע השר-פיי, התחזית הרפואית הינה חמורה יותר.

כיצד מטפלים בגידול תאי מאסט?

לאחר שקבענו את מידת החומרה של הגידול, בהתבסס על הפרמטרים שצויינו, יהיה ניתן לבחור בטיפול המתאים ביותר.

במידה והגידול הינו ברמת סיכון נמוכה, הטיפול המומלץ כולל:

• ניתוח: במידה והגידול הוא עורי ואין גורמים המשפיעים לרעה על הצפי הרפואי, ניתוח הוא האפשרות המועדפת. במהלך הניתוח תוסר רקמה עורית הגדולה מרקמת הגידול עצמה, מחשש להתפשטות הגידול. במידה ומיקום הגידול איננו מאפשר הסרת רקמה נרחבת, לעיתים ימליץ הווטרינר על ניתוח נוסף.
• ניטור: ניטור ומעקב הם חשובים ביותר לאחר פרוצדורה כירורגית, על מנת לעקוב אחר גרורות ואחר הסיכוי לחזרתיות. מעקב יכלול בחינת קשרי הלימפה המקומיים, בדיקה פיזיקלית מלאה, בחינת מסות עוריות חדשות. במידה ועולה חשד סביר לחזרתיות הגידול, יבוצע אבחון מקיף מחודש, כפי שתואר לעיל, הכולל בדיקות דם ופרוצדורות אבחוניות שונות.

במידה והגידול הינו ברמת סיכון גבוהה, קיימים טיפולים נוספים:

• סטרואידים: יעילותם הוכחה במחקרים בודדים.
• כימותרפיה: תגובתיות של מעל 64% מהמקרים. התרופות הכימותרפיות המומלצות הינן וינבלסטין ולומוסטין, אשר לרוב ניתנות בשילוב עם סטרואידים.
• כיום קיימות אפשרויות טיפול חדשניות המיועדות לטפל מקומית ולהביא להרס ממוקד של גידול תאי מאסט, למשל התרופה Stelfonta.
• טיפול פליאטיבי: נועד להפחית את הסבל הנגרם בשל ההשפעה המערכתית הנגרמת מגידול תאי מאסט. במסגרת הטיפול הפליאטיבי יינתנו תרופות המגינות על מערכת העיכול ומשככי כאבים.

מה סיכוייו של הכלב לצאת מזה?

קיים קשר לאופיו של הגידול, למיקומו, לקצב גדילתו וליכולת להסירו במלואו. כלבים שסובלים מגידולים חוזרים נמצאים ברמת סיכון גבוהה יותר. אבחון מקדים של הגידול מעלה משמעותית את צפי ההחלמה.