מאת: טל חסנוב (וטרינרית)
וירוס הפפילומה קיים בכלבים ויכול לגרום לגידולים כרוביתיים, בייחוד באזור הפה.
פפילומה אוראלית (של חלל הפה) מופיעה בעיקר בכלבים צעירים משנתיים, אך תיתכן בכל גיל. על אף שהפפילומה שפירה ולרוב חולפת מעצמה, היא עלולה לגרום לאי נוחות משמעותית והפרעה עד לכדי קושי בפתיחת הפה ולעיסה.
קיימות בכלבים פפילומות נוספות שגורמות לפגיעה עיינית או עורית.
העברה:
וירוסי הפפילומה מאוד ספציפיים למין בעל החיים ולכן יעברו רק בין כלבים ואין סכנת העברה לבני אדם. הוירוס מדבק מאוד ומועבר על ידי מגע ישיר או מגע עקיף על ידי פצעים עוריים או ריריות. הפפילומה מתפתחת כ 1-2 חודשים לאחר ההדבקה.
מהלך המחלה:
וירוס הפפילומה גורם לנגעים שפירים פרוליפרטיביים. הוירוס תחילה מדביק תאי אפיתל בחלל הפה, ריריות ובעור. לאחר ההדבקה הראשונית, חלוקת התאים הנגועים מתגברת וכך למעשה נוצרים הנגעים האופייניים. חלקיקים ויראלים מדבקים מיוצרים לבסוף בתאים הממויינים וממשיכים הלאה את ההדבקה. אמנם, הנגעים לרוב מחלימים באופן ספונטני, אך הרגרסיה עשויה לקחת חודשים ואף שנים.
אבחון:
האבחנה לרוב נעשית על ידי זיהוי הנגעים האופייניים. במידה ויש ספק ניתן במקרים מסויימים לקחת דגימה מהנגע.
טיפול:
לאור העובדה שהנגעים לרוב עוברים רגרסיה ספונטנית, טיפול איננו הכרחי, אלא אם כן המיקום מפריע מאוד לכלב לבצע פעולות יום יומיות כמו אכילה או אפילו נשימה. במקרים הללו הנגעים יכולים לעבור הסרה כירורגית או צריבה. ישנם מקרים מסויימים בהם הנגעים אינם חולפים מעצמם ונשארים לכל החיים. בבני אדם, טיפול באינטרפרון נמצא כיעיל כנגד נגעים חמורים, וטיפול זה גם זמין לכלבים שנדבקו בפפילומה בצורה חמורה, על אף שהעלות היא גבוהה וההוכחות המדעיות אינן חד משמעיות.
תרופה מקומית בשם אימיקווימוד נוסתה במקרי הדבקות בכלבים ובאדם. לאחרונה תרופה זו ניתנת לכלבים עם פפילומה עורית ונמצאת כיעילה.
בנוסף, החלו להצטבר מחקרים על יעילותן של אנטיביוטיקות מסויימות כנגד פפילומה. היעילות הקלינית טרם הוכחה. טיפול זה לרוב ניתו במקרים קשים יותר.
